ניתוח פאוץ’ לקוליטיס כיבית

בשנים האחרונות חלה עלייה בשכיחות מחלות מעי דלקתיות הכוללות את מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. קוליטיס כיבית הינה מחלה דלקתית כרונית הפוגעת ברירית המעי הגס והרקטום ומערבת גם איברים מחוץ למעי כגון מפרקים, כבד, דרכי המרה, עור, עיניים.

כרבע עד שליש מכלל החולים יזדקקו לניתוח.

ניתוח הבחירה הינו כריתה שלמה משחזרת של המעי הגס, או בשמו האחר ניתוח הפאוץ’ האילאואנאלי (IPAA) ILEAL J POUCH ANAL ANASTOMOSIS.

מטרת הניתוח היא להסיר את רב המעי הגס החולה על מנת למגר את המחלה ועל ידי כך לשפר את בריאות החולים ואת איכות חייהם. הניתוח מאפשר שמירה של המשכיות מערכת העיכול, תפקוד תקין של הסוגרים והעברת יציאות דרך פי הטבעת, מה שמאפשר הימנעות מאילאוסטומיה קבועה.

הניתוח כולל כריתה מלאה את המעי הגס החולה כולל הרקטום, שימור התעלה האנאלית ומנגנון הסוגרים, יצירת מאגר ממעי דק ( J POUCH ) והשקתו לתעלה האנאלית.

הניתוח בד”כ מתוכנן ונעשה בצורה אלקטיבית, אך לעיתים דרוש ניתוח דחוף.

הוריות לניתוח דחוף הינן: קוליטיס טוקסית, קוליטיס חמורה שאינה מגיבה לטיפול תרופתי, חסימת מעי גס, התנקבות של המעי הגס או דימום רקטלי מסיבי. ניתוח הבחירה המיידי במקרים אלה הוא כריתת מעי גס שלמה עם השארת גדם רקטום ויצירת אילאוסטומיה. זהו הניתוח הראשון מתוך שניים או שלושה ניתוחים שהתוצאה הסופית שלהם הינה מערכת עיכול משוחזרת עם פאוץ’ שמתפקד. הניתוח השני מתבצע כ 3-2חודשים אחרי הראשון וכולל כריתה של הרקטום הנותר, יצירת פאוץ’ אילאואנאלי מהמעי דק והשקתו לתעלה האנאלית עם או ללא אילאוסטומיה זמנית שמטרתה להגן על קווי התפרים. הניתוח השלישי לסגירת האילאוסטומיה, אם נדרש, מתבצע כחודשיים אחרי השני.

הוריות לניתוח אלקטיבי כוללות כשל הטיפול התרופתי, תופעות לוואי של התרופות השונות, סיבוכים כרוניים של המחלה )עיכוב גדילה בילדים, אנמיה קשה לא נשלטת, מצב תזונתי ירוד), פגיעה משמעותית באיכות החיים, מעורבות של איברים מחוץ למעי הגס, שינויים טרום סרטניים (דיספלזיה) וסרטן המעי הגס. במקרים אלה ניתן לבצע את הניתוח בשלב אחד או שניים.

פעילות פאוץ’ תקינה נמדדת באמצעות מספר פרמטרים: מס יציאות ב 24 שעות, דחיפות ליציאה, יכולת שליטה ביציאות ביום ובלילה, שימוש בפדים, ושימוש בתרופות נוגדות שלשול.

לניתוח הפאוץ’ עלולים להיות סיבוכים בדרגות חומרה שונות.

הסיבוכים המוקדמים כוללים דלף מההשקה האילאואנאלית, מורסה אגנית וזיהום של פצע הניתוח. הסיבוכים המאוחרים כוללים חסימות מעי דק, נצורים (פיסטולות) של הפאוץ’ לאברים סמוכים כגון האזור הפריאנלי או הנרתיק, ודלקת של הפאוץ’ (פאוצ’יטיס). בנשים עלולה להיות פגיעה ביכולת להרות באופן ספונטני.

דלקת של הפאוץ’ היא הסיבוך השכיח ביותר לטווח ארוך. הסיבה לפאוצ’יטיס אינה ברורה באופן מלא ולכן למרות מחקר רב בנושא קשה לנבא מי מהמנותחים יפתח פאוצ’יטיס ומה תהיה חומרתה. תוספת של חיידקים הנמצאים למשל בתכשיר, VSL#3 נבדקה ונמצאה יעילה בחלק מהחולים במניעת פאוצ’יטיס.

לסיכום, חשוב להדגיש שבחולים שחייבים לעבור ניתוח כריתת המעי בעצם ״מסלקת״ את המחלה ברוב הגדול של המקרים וזהו פתרון טוב יותר מאילאוסטומיה (סטומה) קבועה לכל החיים. ניתוח כריתת המעי הגס המשחזרת (ניתוח הפאוץ’ האילאואנאלי) גורם ברב הגדול של החולים להטבה משמעותית בבריאות החולים, להפסקת הטיפול התרופתי ולשיפור משמעותי באיכות החיים.