שכיחות סרטן המעי הגס בנשים

מחקרים אפידמיולוגים מראים שנשים לפני גיל המעבר או נשים לאחר גיל המעבר שנוטלות טיפול הורמונאלי תחליפי נמצאות בסיכון נמוך יותר, בצורה משמעותית, מגברים לפתח סרטן המעי הגס והחלחולת. זה מרמז על כך שלאסטרוגן, הורמון המין הנשי, תפקיד ראשוני חשוב בהגנה מפני סרטן המעי הגס והחלחולת.

נמצא כי בקרב נשים צעירות לפני גיל המעבר, הסובלות מהשמנת יתר, קיים סיכון גבוה פי 2 לחלות בסרטן המעי הגס, לעומת נשים במשקל מאוזן. סיכון זה אינו קיים בנשים הסובלות מהשמנת יתר לאחר גיל המעבר. השמנת יתר נחשבת כגורם סיכון חשוב ומשמעותי לחלות בסרטן. מחקרים רבים הראו שהשמנת יתר קשורה בסיכון יתר של 7%-60% לסרטן המעי הגס והחלחולת בהשוואה לאנשים במשקל מאוזן. המנגנון שמונח ביסוד הקשר שבין השמנת יתר לסרטן המעי הגס והחלחולת לא לגמרי ברור, אך קיימות כיום מספר תיאוריות.

השמנת יתר לרב גורמת לרמות גבוהות של אינסולין וחלבונים נוספים הקשורים אליו בדם. החלבון ‘גורם גדילה דמוי אינסולין’ (IGF-1) נחשב כמגביר את הסיכון לחלות בסוגים שונים של סרטן, כולל סרטן המעי הגס והחלחולת. ממחקרים רבים ידוע כי האסטרוגן הוא בעל תכונות מגינות מפני סרטן המעי הגס. האסטרוגן מיוצר ברקמות שונות בגוף כמו השחלות, יותרת הכליה ורקמת השומן. בנשים לפני גיל המעבר רמת האסטרוגן גבוהה ממילא ולכן אין לריבוי רקמת השומן תפקיד מובהק. כך באה לידי ביטוי נוכחותו המזיקה של IGF-1 כמעלה את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת.

אצל נשים אחרי גיל המעבר, אשר שחלותיהן אינן פעילות, רוב ייצור האסטרוגן מתבצע ביותרת הכליה וברקמת השומן. כך, בשל ריבוי רקמת השומן בגופן של נשים הסובלות מהשמנת יתר, קיימת רמה גבוהה יותר של אסטרוגן לעומת נשים במשקל מאוזן. רמות גבוהות אלה של אסטרוגן מהוות את הסיבה לסיכון המופחת לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת בקרב נשים אחרי גיל המעבר, הסובלות מהשמנת יתר.

תסמונת לינץ’ היא תסמונת גנטית תורשתית הכרוכה בסיכון מוגבר להתפתחות סרטן מסוגים שונים בגילים צעירים יותר מאשר באוכלוסיה. התסמונת עוברת בהורשה אוטוזומלית דומיננטית ואחראית ל 3%-5% מכלל גידולי המעי הגס והחלחולת. הסיכון לנשא לחלות בגידול המעי הגס במהלך חייו הוא 80% בהשוואה ל 7% באוכלוסיה. אישה הלוקה בתסמונת לינץ’ נמצאת בסיכון של עד 60% לפתח סרטן רירית הרחם, וסיכון של 12% לחלות בסרטן השחלות. בכ 35% מהנשים הגידול הראשון שיופיע יהיה של רירית הרחם. איברים אחרים הנמצאים בסיכון הם מערכת השתן, הקיבה, המעי הדק, הלבלב, דרכי המרה והמוח. אצל חולה הנושאת את התסמונת, מרגע הופעת הגידול הראשון קיים סיכון של 50% להתפתחות גידול שני בתוך 15 שנה. לאור הנ”ל, לאבחון התסמונת נודעת חשיבות בהקטנת הסיכון להיארעות סרטן המעי הגס והחלחולת, ובגילוי מוקדם של נגעים טרום סרטניים וסרטניים ברירית הרחם.

העדויות הקיימות לגבי עליה בשיעור ההיארעות של סרטן המעי הגס בנשים נשאיות BRCA1 הן מעורבות ולא חד משמעיות, מכיוון שתוארו בספרות תוצאות חיוביות ושליליות. כמו כן דווח במספר מאמרים כי מוטציות בגן BRCA1 יכולות להיות קשורות בהופעת סרטן המעי הגס בגיל צעיר יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית.