תסמונת לינץ

סרטן המעי הגס (CRC) מהווה כ-10% ממקרי הסרטן ברחבי העולם. בעוד רוב מקרי סרטן  המעי הגס הם אקראיים ,כ10-15% הם על רקע גנטי- תורשתי ותסמונת לינץ’ (LS) היא גורם הסיכון התורשתי העיקרי (כ5%).

סינדרום לינץ’ הוא תסמונת גנטית תורשתית המגבירה משמעותית את הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים, בעיקר סרטן המעי הגס. התסמונת נגרמת עקב מוטציות בגנים האחראים על תיקון שגיאות בשכפול ה-DNA (כגון MLH1, MSH2, MSH6, PMS2).

כ10-80% מנשאי תסמונת לינץ יפתחו סרטן מעי גס במהלך חייהם. בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, אנשים עם סינדרום לינץ’ נוטים לפתח סרטן המעי הגס בגיל צעיר יותר (לרוב לפני גיל 50) וללא פוליפים רבים מקדימים, כפי שמאפיין סרטן מעי גס רגיל. בנוסף, הם נמצאים בסיכון מוגבר לסרטנים נוספים, כמו סרטן רירית הרחם, השחלות, הקיבה ומערכת השתן .

אבחון נעשה באמצעות בדיקות גנטיות והיסטולוגיות (צביעות מיוחדות לביופסיות שנלקחו), במיוחד בקרב אנשים עם היסטוריה משפחתית משמעותית של סרטן. נשאים של סינדרום לינץ’ זקוקים למעקב קבוע (כגון קולונוסקופיות תכופות) ולעיתים אף לטיפולים מניעתיים, כמו כריתת מעי חלקית במקרים מסוימים.

כאמור, נשאי תסמונת לינץ צריכים להיות תחת מעקב קולונסקופי תכוף, כל שנה או שנתיים לאבחון מוקדם של סרטן המעי הגס ולפעמים יש לשקול מעקב גם אחר התפתחות סרטן במערכות אחרות כפי שמוזכר.

עולה השאלה אם ניתן למנוע סרטן מעי גס בקרב נשאי תסמונת לינץ? למשל על ידי מתן תרופות או אם קיים טיפול כירורגי מניעה לסרטן המעי הגס בקרב נשאי תסמונת לינץ

מאמר שהתפרסם העיתון היוקרתי LACET, בדק את התועלת בטיפול מניעתי באספירין בקרב נשאי תסמונת לינץ. המחקר עקב אחרי המטופלים במשך 10 שנים לאחר טיפול של שנתיים בקבוצה אחת לעומת פלצבו בקבוצה שנייה.
נמצא כי קבוצת המטופלים שקיבלה אספירין חוותה ירידה מובהקת בסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס בהשוואה לקבוצת הפלצבו. מנגנוני הפעולה האפשריים של האספירין כוללים השפעות אנטי-דלקתיות ועיכוב של מסלולים המעורבים בהתפתחות הגידול, מה שתורם להקטנת הסיכון להתפתחות הגידול בקרב נושאי התסמונת.

המאמר מדגיש את הצורך בהערכת סיכונים מול יתרונות, בהתאמת מינון ובמעקב רפואי קפדני בעת שימוש באספירין לטווח ארוך.

אחת השאלות העיקריות העולות בטיפול בנשאי תסמונת לינץ עוסקת בכריתה מניעתית של המעי הגס לפני התפתחות הסרטן. לא מקובלת כריתה מניעתית בטרם התגלה סרטן, בשל המשמעות שלה. אולם עולה השאלה אם לבצע כריתת מקטע מעי גס כמקובל על פי הכללים האונקולוגים ( כמו בכל חולה ) או שבקרב נשאי תסמונת לינץ יש לבצע כריתת מעי גס מניעתית נרחבת יותר.

ההחלטה האם לבצע כריתת מעי גס מקטעית (חלקית) או נרחבת בחולי תסמונת לינץ שכבר אובחנו עם סרטן המעי הגס צריכה להיעשות תוך שקלול הסיכון להתפתחות סרטן מעי גס בחלק המעי שלא נכרת בניתוח לעומת ההשלכות התפקודיות של הניתוח, גיל המטופל ורצונותיו האישיים וכן מול הסכון הספיצי שקשור בגן הספציפי של אותו נשא. הנחיות קליניות בינלאומיות חלוקות וחלקן ממליצות לשקול כריתה נרחבת, שכן נתונים מסדרות מקרים רטרוספקטיביות מצביעים על שיעור גבוה יותר של סרטן חוזר במעי לאחר כריתה מקטעית בלבד. אנליזות של מספר רב של עבודות מראות שאכן קיים סיכון מוגבר לסרטן מעי גס חוזר בקרב מטופלים שעברו כריתה של מקטע לעומת כריתה נרחבת אולם הופעה של סרטן חוזר לא השפיע על התמותה מהסרטן .

במקרים בהם ידוע על תסמונת לינץ או כשיש חשד גבוה להימצאותה, בחולים שמועמדים לניתוח, יש לשקול גם כריתה ממניעתית לאיברים אחרים ( כמו רחם למשל ). גם כאן השיקול נעשה בהתאם לגיל החולה מינו רצונותיו כפי שהוזכר קודם, שיקולי עלות מול תועלת.

סרטן מעי גס על רקע תסמונת לינץ, נמצא רגיש מאוד להשפעה של מערכת החיסון. לאחרונה נמצא שלטיפולים שמתמקדים מערכת החיסון ( אימונוטרפיה) יש השפעה מובהקת על הצלחת הטיפול בסרטם המעי הגס בקרב נשאים של תסמונת לינץ. על רקע זה קיימת הנחייה של משרד הבריאות לבצע בדיקות גנטיות מתאימות לגידול עצמו שנכרת על מנת להתאים טיפול.